משחק השבוע: טנסי 88 – ונדרבילט 83 (בהארכה). לפני שמגיעים למשחק עצמו, קצת היסטוריה. טנסי מדורגת כרגע במקום הראשון במכללות. בכל ההיסטוריה של המכללה הזו, זה קרה לה רק פעם אחת, לפני 10 שנים, בסוף 2008. ואז זה החזיק מעמד רק שבוע אחד. כי ישר אחרי שעלתה למקום הראשון היא פגשה את… ונדרבילט והפסידה לה במשחק צמוד. אז עשר שנים אחר כך זה נראה שאנחנו בדרך לדז'ה וו. ונדרבילט הובילה רוב המחצית השנייה במשחק צמוד ודקה וחצי לסיום סביין לי העלה אותה ליתרון 6 עם שתי זריקות עונשין. אבל גראנט וויליאמס מטנסי החליט שהוא לא נותן לזה לקרות שוב. בהתקפה הבאה אדמירל סקופילד במשחק חלש החטיא עוד שלשה וונדרבילט כבר התחילה לחגוג. אבל השופטים החליטו שקלבון בראון מונדרבילט שילב ידיים עם וויליאמס, מה שגורר טכנית אוטומטית (שריקה גבולית מאוד לטעמי, ובכלל חוק די מעצבן). וויליאמס קלע את שתי הטכניות והוסיף עוד שתיים בצבע וטנסי חזרה לחיים והצליחה גם להשוות בהתקפה הבאה. לונדרבילט נשארה עוד התקפה. לי חדר לצבע אבל וויליאמס עם חסימה נהדרת וכדור של ונדרבילט בניסיון לנצח את המשחק. חסימה גדולה גם בצד השני 8 שניות לסיום, אבל שוב וויליאמס עם חטיפה גדולה והולכים להארכה, שבה וויליאמס במשחק חייו מוסיף עוד 10 נקודות למתנדבים ומשאיר את הקומודורס מאוכזבים.

וויליאמס סיים את המשחק עם שיא קריירה של 43 נקודות, והוסיף גם 8 ריבאונדים ו-4 חסימות. אבל הנתון הכי מרשים? 23 מ-23 מהעונשין! לפאוור פורוורד. מדובר כאן על ערב העונשין הכי מוצלח במכללות ב-60 השנים האחרונות. רק לפני שבוע ג'א מוראנט עשה 21 מ-21, אבל וויליאמס הצליח להתעלות על זה. זכרונות מנייט האפמן בבולוניה.

העניין הוא שזה בכלל לא היה אמור להיות משחק צמוד. לפני שבוע עידו גילרי הזכיר את התקדים ההיסטורי. עניתי לו שלונדרבילט במצבה הנוכחי אין בכלל מה לחפש מול טנסי. הקבוצות הגיעו למשחק כשונדרבילט עם מאזן של חמישה הפסדים במשחקי ה-SEC וטנסי עם חמישה נצחונות, רובם קלילים. במקור ונדרבילט דווקא הייתה אמורה להיות קבוצה מעניינת השנה עם כמה פרשמנים מצויינים. אבל אז הרכז המבטיח דאריוס גארלנד (שהודיע השבוע רשמית שהוא עוזב את המכללה ומתכוננן ללכת לדראפט הקרוב, שבו ייבחר כנראה בעשירייה הראשונה) נפצע וגמר את העונה. ואיתו נגמרה גם התקווה לתת עונה תחרותית של ממש. סביין לי הסקורר הפך לרכז בעל כורחו וסימי שיטו, הכישרון המבטיח השני שהגיע בקיץ, לא מופעל כמו שצריך וקצת איבד כיוון.

אבל ונדרבילט מצאה את הזמן הנכון כדי לתת את המשחק הכי טוב שלה העונה כשרוקי מבטיח אחר, ארון נסמית' האתלטי נותן משחק שיא עם 24 נקודות ו-4 מ-7 מהשלוש. איתו ועם שיטו, שיחזור אני מאמין לעוד שנה בנשוויל, אפשר לראות עתיד לא רע לקומודורז. מהצד השני, בטנסי חוץ מוויליאמס וקצת ג'ורדן בון, אף אחד אחר לא ממש הופיע. האדמירל (סקופילד) עם המשחק הכי חלש שלו העונה, קלע רק 6 נקודות ו-0 מ-6 משלוש ושר ההיסטוריה כבר מירק את המדים והכין את התקליט של יפה ירקוני להשמעה חגיגית. ואז הגיע וויליאמס…

שחקן השבוע: גראנט וויליאמס (טנסי). גראנט וויליאמס הוא מסוג השחקנים שמתאימים באופן מושלם למכללות אבל, לפחות לכאורה, נראה שיתקשו לעשות את המעבר לליגה של הגדולים. פאוור פורוורד בגובה שני מטר (בלחץ), חזק מאוד (אולי היחיד בליגה שיכול לשים גוף על זאיון), אבל לא אתלט גדול ולא זורק הרבה משלוש. הוא מתבסס הרבה על כח ומיומנות כדי לשלוט מתחת לסלים ומחצי מרחק. בשנה שעברה וויליאמס נבחר לשחקן השנה של קונפרנס ה-SEC היוקרתי (כולל גם את קנטאקי ופלורידה) ונראה היה שהגיע לשיא הקריירה שלו. אבל השנה הוא העלה עוד רמה במשחק שלו. על המשחק מול ונדרבילט כתבתי כבר למעלה. בניצחון הנינוח של טנסי בשבת מול ווסט וירג'יניה הוא הוסיף עוד 19 נקודות באחוזים טובים (אבל "רק" 9 מ-12 מהעונשין), 4 אסיסטים ו-3 חטיפות.

עוד לפני השבוע הזה, וויליאמס נמצא בעיצומה של עונה נפלאה, כשהוא משפר משמעותית את כל הקטגוריות הסטטיסטיות במשחק שלו. הוא קולע 20 נקודות למשחק ב-58% מצויינים מהשדה (15 ב-47% בשנה שעברה). והוא מוסיף על זה 8 ריבאונדים (6 בעונה שעברה) 3.5 אסיסטים (2 לפני עונה) 1.6 חסימות ו-1.1 חטיפות. הוא אמנם ג'וניור, אבל רק בן 20, שהחל את עונתו הראשונה במכללות לפני שמלאו לו 18 ומראה גרף שיפור מתמיד. הוא גם קולע השנה מצויין מכל הטווחים, כולל 60% משתיים ו-85% מהעונשין, כשהוא בין עשרת המובילים במכללות במספר הזריקות מהקו.

אבל מעבר לסטטיסטיקות, וויליאמס הוא פשוט שחקן כדורסל נהדר. הוא עושה את כל הדברים שמנצחים משחקים בשני צידי המגרש. בהגנה הוא קורא משחק מצויין, עוזר, חוסם, חוטף, ושומר היטב על שחקנים גבוהים ממנו עם שילוב של כוח, אורך (מוטת ידיים של 2.13) ומיומנות. קצת נוטה להסתבך בבעיית עבירות (יצא בחמש עבירות כבר ארבע פעמים השנה), אבל לדעתי ב-נבא עם פחות יוסג' גם זה יסתדר. בהתקפה הוא משלב מגוון נהדר של תנועות עם טאץ' מצויין בצבע ומשתמש בגוף הגדול שלו ובאתלטיות האנדרייטד כדי לקלוע מעל שחקנים גדולים יותר או למרר את החיים לשחקנים בגובה שלו שמנסים להתמודד עם המאסה. מזכיר לי את צ'אק הייז בשיאו. קשה לי להאמין שיש לו פוטנציאל להיות כוכב נבא, אבל אם אני ג'נרל מנג'ר עם בחירת דראפט באמצע הסיבוב הראשון, אני הולך על שחקן כמוהו, שברור שייתן הגנה טובה וישחק כדורסל התקפי נכון במקום על עוד איזה אתלט עם תקרה גבוהה ואיי קיו כדורסל נמוך.

חובבי ציון: סקוטי פיפן הציע השבוע לזאיון לשחק פוס: להכריז שהוא הראה כל מה שיש לו להראות ברמת המכללות ולשבת בצד את שארית העונה כדי לשמור על עצמו בריא לדראפט. טוב, אז קודם כל ברור שמדובר בהצעה פחדנית ואין סיכוי שזאיון עם יצר התחרותיות הבלתי נגמר שלו הולך להקשיב לו. וכמובן טוב שכך. אבל לפחות ברמה העקרונית, יש בזה משהו. לזאיון אין באמת מה לחפש בליגת המכללות; היא קטנה עליו. הוא נראה שם כמו גוליבר בארץ הגמדים. כמו שאקיל בשנות השיא שלו ב-נבא.

אז למה דיוק איתו ועם עוד שלושה פרשמנים מצויינים מתקשה בשבועיים האחרונים? הבעייה העיקרית של הבלו דבילז היא שאין להם קליעה. רדיש התחיל את העונה טוב משלוש, אבל בעשרת המשחקים האחרונים הוא קולע 24% עם 7 נסיונות למשחק. גם בארט לקח בעשרת המשחקים האלו 7 שלשות למשחק וקלע אותן ב-26%. ג'ק ווייט עם 5 ניסיונות למשחק בששת האחרונים קולע רק 17% מהם. שנמשיך? טרה ג'ונס התחיל את העונה עם 5 מ-7 משלוש. מאז? 3 מ-20. זאיון עצמו עומד על 27% משלוש. בקיצור, יש כאן חומרים לשמנת, והיא תהיה די חמוצה. בארבעת המשחקים האחרונים דיוק זרקה 25 שלשות למשחק וקלעה פחות מ-20% מהן. הסטטיסטיקה הזו עוד תתיישר קצת מן הסתם, אבל מדובר כאן על קבוצת שלשות מהגרועות בליגת המכללות (אם לא ה…)

מה זה אומר? שכל הקבוצות מאמצות עכשיו את המודל של סירקיוז, מצופפות את הצבע, ומאתגרות את דיוק לנצח אותן מבחוץ. נתיבי החדירה לזאיון ובארט נסגרים והם צריכים למצוא דרכים חדשות להשיג נקודות (מה שיפה זה שהם אכן עושים את זה, כל אחד בדרכו). במקרה של זאיון, הוא קולע עכשיו כמעט את כל הנקודות שלו בצבע, כשהוא לוקח איתו לסל שלושה שומרים ועדיין מצליח לסיים באחוזים אדירים. אז אפשר רק לדמיין מה הוא יעשה כשיהיה מוקף בקלעים והצבע יפתח. בוקר ופיניקס כבר לא יכולים לחכות.

חובבי דראפט: נכון להיום, זה הלוטרי שלי (בלי להתחשב בצרכי הקבוצות או במה שאומרים הסקאוטים המקצוענים):

1. ציון (קל; אף אחד לא קרוב אפילו)
2. אר ג'יי בארט (צמוד עם מספר שלוש, אבל עדיין. אלא אם כן זו הבחירה של פיניקס)
3. ג'א מוראנט (מאיים חזק על המקום השני)
4. בראנדון קלארק (אין באמת סיכוי, אבל היי, הביג בורד הזה הוא שלי)
5. ג'ארט קלבר (פאנדמנטלי סאונד; שומר מצויין)
6. נאסיר ליטל (מראה לאחרונה סימני חיים; פוטנציאל גדול)
7. דאנדרה האנטר (גג גבוה; מתאים ל-נבא של ימינו)
8. קיי זי אוקפאלה (אותו דבר כמו האנטר)
9. גראנט וויליאמס (פרטים למעלה)
10. בול בול (כי זו תהיה חתיכת הרפתקה שכולם ירצו לראות ולא נראה שיש מציאות גדולות בהמשך)
11. ניקיל אלכסנדר ווקר (לא אתלט גדול, אבל כנראה הקלעי הכי טוב בחבורה הזו)
12. רוי האצ'ימורה (הגנה לא משהו, אבל אחלה סקורר; אחרי אלופת אוסטרליה יפנית הגיע הזמן לאחד ב-נבא)
13. קלדון ג'ונסון (קצת אפור אבל יעיל)
14. קם רדיש (מאוד מאכזב, אבל אפשר לראות אותו מצליח כ-3 אנד די)

חובבי מייפל: שבוע מוצלח לכמה מהפרוספקטים הקנדים המובילים. בארט עם 25 נקודות ו-8 ריבאונדים למשחק שיפר לאחרונה את האחוזים מהעונשין (בסביבות ה-80% בעשרת המשחקים האחרונים). בראנדון קלארק עדיין שני ביעילות במכללות רק ל-זאיון. מפיונדו קאבנגלה ממשיך את הפריצה שלו במדי פלורידה סטייט עם 22 נקודות למשחק השבוע. ומריאל שאיוק גם הוא עם 22 נקודות למשחק השבוע, באחוזים מצויינים. אבל בואו נדבר קצת על איגי:

איגנס בראזדייקיס, הרוקי הקנדי ממוצא ליטאי של מישיגן, הוא נכון לעכשיו רוקי השנה של הביג-10. לא עניין של מה בכך בקונפרנס שמשחק בו גם רומיאו לנגפורד, שיש מי שרואה בו בחירת טופ-5 בדראפט הקרוב (אני לא כאמור למעלה). אבל בשבוע שעבר איגי פגש את קיר הרוקי. במשחק מול וויסקונסין הזריקות לא נפלו, הוא סופסל, וסיים עם בייגל קצת מביך. השבוע הוא ומישיגן פגשו ביום שני את מיניסוטה בבית, במשחק נוח למדי להתאוששות. איגי המשיך בכושר הלא טוב מוויסקונסין, החטיא את 8 הזריקות הראשונות שלו, וסיים את המחצית עם 3 נקודות עלובות כשמישיגן בפיגור. איגי מושווה לא פעם לניק סטאוסקאס: שני ליטאים-קנדים בגובה דומה ששיחקו/משחקים במישיגן. סטאוסקס הוא קלעי טבעי וטוב יותר. אבל במצב עניינים שכזה הוא נוטה לדעוך ולהיעלם.

איגי? הוא בנוי מחומר אחר. אחרי המחצית הראשונה מול מיניסוטה הוא המשיך לתקוף את הסל ולמרות שלא תמיד זה נגמר בסל, הוא סיים עם 18 נקודות ו-11 ריבאונדים והוביל את הוולברינס לריצה ולניצחון נוח. בשבת מישיגן יצאה למשחק שיכול היה להיות מוקש מול אינדיאנה עם לנגפורד מלמעלה. איגי שוב פתח אגרסיבי והפעם גם הכדורים נכנסו. 20 נקודות ו-7 ריבאונדים ב-25 דקות, לפני שירד לספסל אחרי שמישיגן פתחו 20 הפרש ולא הביטו יותר לאחור. מישיגן היא כרגע אחת מחמש הקבוצות הטובות במכללות ואיגי, הרוקי היחיד ברוטציה, מוביל אותה בנקודות (קצת יותר מ-15 למשחק) ושני בקבוצה בריבאונדים, למרות שהוא רק רביעי בדקות משחק.

אז הוא לא פרוספקט מושלם (קומבו פורוורד באיזור השני מטר עם אתלטיות טובה, אבל לא עילית). אבל אני עוקב אחריו מאז שהוא היה בין 15, ופשוט יש לו את זה. שילוב של תשוקה למשחק, כישרון, כח, סוואגר, תעוזה, הבנת משחק, וגם הגנה טובה. שמעתי אותו אומר בראיון שכשהוא עולה למגרש, לא משנה מול מי, הוא בטוח שהוא השחקן הכי טוב. ורואים את זה בביטחון שבו הוא משחק. הוא שווה לדעתי מקום בעשירייה השלישית של הסיבוב הראשון בדראפט.